בן חורין/ טור אישי

"ההחלטה לחזור בשאלה הייתה התחלה של תהליך הקשבה פנימה. עד אז חייתי בחוסר מודעות מוחלטת לרצונותי, מחשבותי ורגשותי".

כתב וואלה, שבתי בנדט, אב לשישה, חוזר לתקופת המאבק על הזהות

מאת: שבתי בנדט

הורדתי את הכיפה לפני כשבע שנים, וזאת הייתה ללא ספק החלטה מאוד קשה. אבל דבר אחד היה ברור לי לאורך כל התהליך, שאני לא יכול לעשות שקר עם עצמי, עם ילדי ועם הסובבים אותי. לא מדובר במשנה סדורה, למרות שגם כזו ישנה, אלא בתחושה חזקה ובהירות פנימית שאני לא יכול להיות אדם דתי בפני אלה וחילוני אצל אחרים. כל מי שמכיר אותי מאז שהתחלתי בתהליך היציאה מהדת יודע שהמראה החיצוני תאם לחלוטין את מה שהיה בפנים.

מדובר בתהליך קשה שמורכב מהמון גורמים שצריך לקחת בחשבון עד שמחליטים "ללכת על כל הקופה". להחלטה כזו יש השפעה עצומה על המשפחה הקרובה והרחוקה, וכשמדובר בבני זוג וילדים המשימה קשה שבעתיים. כי בעיני אסור היה לי לחשוב רק על עצמי.

מדובר ביציאה מאורח חיים מאוד קהילתי לשממה גמורה. אף אחד לא מחכה לנו בצד השני כדי לסייע במשימה. באחת אנחנו הופכים לתלושים, שהכל, אבל הכל, מוטל על כתפינו. הציבור החילוני לא מבין וגם לא יכול להבין את המשמעות העצומה שכרוחה במעבר בין העולמות, וממילא גם לא יכול באמת לתמוך ולסייע בתהליך .

רבים מהחרדים האנוסים עובדים, ולא מעט מהם בתוך הקהילה. יציאה מהמסגרת משמעותה איבוד הפרנסה, והורים רבים לא יכולים להרשות לעצמם להשאיר משפחה ללא משענת כלכלית.

כמי שיש לו ילדים ברור לי שלא פשוט להסביר את השינוי ולגרום להם לקבל אותו. בטח ובטח כשמדובר רק באחד מההורים שעושה את השינוי. ילדים באופן טבעי מחפשים להיות דומים לסובבים אותם.  לילדי, בלשון המעטה, לא היה פשוט לעכל את העובדה שאני חילוני באופן מוצהר, במראה כמו גם בהתנהגות, ואף מחלל שבת בפרהסיה. לקח להם זמן להתרגל למציאות הזו, למרות שביני לביני אני לגמרי מודע לאפשרות המאוד הסבירה, שעל אף השנים שחלפו הם היו מעדיפים שזה לא היה קורה.

הקשר איתם חשוב לי, ולכן אני מוכן לשלם את מחירו. כשהם אצלי אני משתדל לעשות הכל כדי שיהיה להם נח וזאת תוך שמירה על האמת הפנימית שלי. לדעתי הם התרגלו והבינו, ולמדו לחיות עם המציאות החדשה. שבת אצלי היא שבת כהלכתה אבל עם אבא חילוני שלא מתחפש ולא משחק. הם יודעים למשל שאני מעשן בשבת ועונה לטלפון, בוודאי לצורכי עבודה. אבל אני משתדל לעשות זאת בצד, לא מול עיניהם, כדי לא לפגוע באמנותם ובאורח חייהם. בסופו של יום הדברים ברורים ואין משחקים והכל גלוי על השולחן. לדעתי הם משתלבים במציאות הזו ומרוויחים חיים מגוונים שיאפשרו להם בבוא העת, במידה וירצו, בחירה קלה יותר.

להקשיב פנימה

מבחינתי שינוי הדיסק הפנימי הוא התהליך המשמעותי ביותר בהורדת הכיפה. עד אותו יום הייתי חסר מודעות מוחלטת לרצונותיי, מחשבותיי ורגשותיי. ההחלטה לחזור בשאלה הייתה התחלה של תהליך הקשבה פנימה. עד אז מה שהיה חשוב זה מה מצפים ממני, מה מקובל בקהילה, מה אלוהים רוצה, והרבי.

מרגע שהחלטתי על החזרה בשאלה נהייתי מודע לעצמי, אני מחפש מה נכון עבורי תוך התחשבות בסובבים ומבלי לאבד את זהותי. עבורי זה כל הסיפור. ברגע שהתחלתי להקשיב פנימה התחלתי להבין במה אני טוב, מה מתאים לי, מה תואם את הצרכים שלי,  ולמרות שאין לי בגרות הצלחתי תוך מספר שנים להגשים את היעדים ולהתחיל לשאוף ליעדים נוספים.

לא ניתן להשליך מסיפור לסיפור אבל היציאה מעולם של צייתנות לעולם של בחירה ובחינה אמיתית, לפחות לדעתי, צריכה להיות מלווה בנאמנות לקול הפנימי. כמה זמן התהליך לוקח זה ממש לא משנה, מה שחשוב זה הרצון והשאיפה להישאר נאמנים למקור, ושזה ילווה וישגיח מקרוב לאורך כל הדרך.

לא פשוט לפרק משפחה אבל חמור יותר לחיות בביטול עצמי מוחלט כדי לשמור על התא. בעיני, איבוד העצמי פוגע בילדים. הורה לא יכול לתת כשהוא כבוי ומתוסכל.

אין פתרון קסם. מדובר בהתמודדות יומיומית קשה. אבל בעיני, במידה ושומרים על איזון נכון בין הקשבה פנימית והתחשבות במשפחה הדברים בסופו של יום מסתדרים. עוד קליפה מוסרת, ועוד קליפה ועוד, והקול הפנימי הייחודי מתגלה, ומאפשר להתמודד, להתפרנס, להיות הורים ואנשי משפחה ולחיות חיים משמעותיים ומלאים. בעיני להישאר במקום הדתי רק בגלל אילוצים, תוך גיחות נסתרות וקצרות למחזות אסורים, זה סוג של וויתור על החיים האמתיים. כולנו רוצים לחיות את החיים, על כל מורכבותם, ולא לידם. חבל לחיות חיים שלמים כמתבוננים מהצד. באנו לפה כדי לחיות את החיים, למרות כל הקשיים.

*** שבתי בנדט הוא כתב וואלה! חדשות, מחוז מרכז ולענייני חרדים ויהדות. בנדט, 41, אב לשישה ילדים, החל את תהליך החזרה בשאלה כשהיה בן 34. התהליך לקח כארבע שנים.

Comments are closed.