דתייה ובתולה/ טור אישי

"הבתולים בגדו בי. את תחושת הקדושה החליפה תחושת בושה עמוקה. נכות שמזכירה לי שאני אחרת, יוצאת דופן, מוזרה, ושונה. שבחברה שלי אין לי מקום".

מאת: בת שלושים

"אני בת שלושים, דתייה ובתולה. כן, כך בדיוק אני מגדירה את עצמי באותו דיבור פנימי אינסופי בלילות טרופי שינה. וההבנה הזו מבליחה עם תחושת פחד עמוק, בור שנפער במעמקי הבטן, חור שאין לו התחלה ואמצע וסוף.

לעיתים הפאניקה משתלטת, תוקפת כל איבר בגוף, ספק משתקת ספק מרעידה, והלב חושב להתפקע. באותם רגעים מתבהרת המציאות שאני יוצאת דופן בחברה בה גדלתי ובה אני חיה, שאני אחרת, שונה, פגומה וחמור מכל שכך יהיה תמיד.

תמונה מלפני 15 שנה חוזרת ועולה, ושוב חוזרת, ולא עוזבת ולא מרפה. שתי חברותי הטובות ואני יושבות בחצר האולפנה מרכלות על המורה הבתולה בת ה-30. שבגלל זה היא נוקשה ועצבנית ושצריך לסלוח לה כי היא אומללה, וקצת דפוקה.

כמה הייתי בטוחה שלי זה לא יקרה, וכמה הייתי בטוחה שהיא זקנה".

בתולים כתעודת כשרות

"לעיתים, בשעות הבוקר המוקדמות, כשמועקה קשה מנשוא, כשהאוויר חודר בקושי, אני כועסת על אלוקים למה לא נוצרתי ברחמה של חילונית. כי אז כבר מהתיכון, מקסימום מהצבא, הייתי משתחררת מהרסן.

לעיתים אני מקנאה בחברותי הדת"לשיות שהצליחו לפשוט עולה של תורה, להפשיל שמלה ולקצר שרוולים. שהשכילו לבחור בדרך חיים שבה הבתולים הם מצב פיזי גרידא,  לא נפשי, דתי וחברתי.

אבל מי כמוני יודעת שהמחשבות ריקות מתוכן.  כי אני שם, נטועה עמוק בתוך העולם הדתי, והבתולים עבורי הם השתקפות האני  –  הם תעודת הכשרות שלי, הזהות שלי, ההשתייכות החברתית שלי. בנפשי, במחשבותיי ובהווייתי יש קשר בל ינתק בן הבתולים לאל שאני מאמינה בו, לבית שאני חולמת להקים, לחברה שאני מבקשת להשתייך אליה ולעולם אליו אני רוצה ללדת את ילדי.

הבתולים מסמלים את החלום שלי, שברם אני חוששת, ימוטט את עולמי, יערער את יסודות אמונותיי, מחשבותיי, ותפיסותיי.

איך אוכל להסתכל במראה? את מי אראה?"

משה בושש לבוא

"כל יום שעובר מעצים את המתח, מגביר את החרדה. ואין מוצא. זה או אני או הבתולים, או אני או דמות חדשה, אחרת , לא  מוכרת, שאין לי איתה שיג ושיח. וזה כואב וצורב ומאיים והזמן רק מגדיל את הפחדים, מרבה את החששות.

יש ובדמיוני הבתולים הם ים סוער, גאוותן, עיקש ומסוכן. ים שמאיים להטביע להשמיד ולהרוג את כל החוצה אותו. ואילו אני בני ישראל, מחכה למשה שבושש לבוא.  וכל יום שעובר וכל גל שחולף מבהירים לי ששליח האל כבר לא יבוא, אף פעם, ולא יהיה מי שיעביר אותי את הים, שיחצה איתי את גליו, שיקח אותי לחוף המבטחים".

הבתולים שבגדו

"לאט לאט אני מרגישה איך עולמי מתהפך. אני זוכרת באיזו חרדת קודש, גאווה ותחושת עליונות מוסרית ודתית התייחסתי לבתולי. אני זוכרת את השיחות הארוכות שניהלתי עם חברותי החילוניות בתקופת האוניברסיטה. את הבטחון שלווה אותי, את תחושת הנקיון, הטוהר והשלווה  שעטפו אותי שעה שניסחתי בתקיפות את עמדותי .

איך הסברתי להן מתוך שכנוע פנימי עמוק, שניתוק הבתולים יפגע בטהרת המשפחה, בבניין הבית המשותף, בעתיד ילדיהן. אני זוכרת את תחושת הרחמים על החילוניות האלה שמחללות את גופן לכל דורש.

והנה היום הבתולים בגדו בי. את תחושות הקדושה החליפה תחושת בושה עמוקה. פתאום אני מסתירה את האמת, פתאום הבתולים הפכו לנכות שמזכירה לי מדי יום ביומו שאני אחרת, יוצאת דופן, מוזרה, שונה, ושבחברה שלי, בחברה שבה גדלתי אין לי מקום.

פתאום אני מסתירה את הבתולים מגברים שאני יוצאת איתם. כי אולי, רק אולי, הם יחשבו שאני פריקית, חסרת מיניות, חסרת אהבה, חסרת יכולת. פתאום אני מרגישה קטנה ולא שווה מול חברותי הדתיות שעל אף שלא התחתנו השכילו לאבד את הבתולים. גם להן אני משקרת, לא מעיזה לספר את האמת, אפילו שאחת מהן היא שותפתי לדירה.

הבתולים שעליהם היתה גאוותי הפכו למקור הבושה שלי".

לברוח לאוסטרליה

"לעיתים כשאני בטוחה שלא אוכל לאהוב יותר, שלא אוכל לממש את נישואי, שאני מעוותת, אני חושבת לטוס לאוסטרליה. ושם, רחוק ובטוח, לאבד את בתולי . המחשבה מנחמת אותי. כך אף אחד לא ידע, השם שלי לא יפגע, וסוף סוף אחווה את המיניות שלי, ארגיש את עצמי, אדע מה אני יכולה ומה לא. סוף סוף אשתתף בחוויה הפיזית הראשונית הבסיסית, ואולי אפילו אצליח ליהנות.

והכי חשוב, אם אני באמת מעוותת אז שום דבר לא קרה. הוא אוסטרלי, לא יהודי, רחוק מפה.

היו לילות

אין לי שום מוסר השכל, וגם לא פתרון. כשלעצמי אני יודעת שאין לי את היכולת בשלב זה לאבד את בתולי. זה לא נכון לי, ונוגד את תפיסת עולמי הדתית והמוסרית, נוגד את מה שאני ומי שאני. וכן, אני רוצה להתחתן עם בחור דתי, בטהרה, ולא הייתי רוצה לשקר לו ולעצמי.

הלוואי רק שהייתי יכולה לוותר על הלילות".

***הכותבת בת 30, דתייה, בוגרת החינוך הציוני דתי, עובדת כפקידה בכירה ברשות מקומית.

8 comments on “דתייה ובתולה/ טור אישי

  1. לבחורה שכתבה את הטור הגיב:

    גם אני חיכיתי. מצטערת יקירתי זה לא עובד. לכי לחקור את הגוף שלך ולהכיר אותו. תרקדי תני לו לדבר. תקשיבי לו. אי אפשר לברוח ממנו. הרעיונות על טומאה וטהרה יתקעו אותך באותו מקום. ומה שווים רעיונות כשהם רחוקים כל כך מהמציאות. אין במה להתבייש כי אם ללכת ולחקור. הדין היחיד שנגזר עלייך הוא זה שגזרת על עצמך. וחבל. אני מודה לה' שלא הצלחתי לשמור על הבתולים. ושנשבר לי הלב כי סוף סוף יכולתי לרקום אותו מחדש. בדרך נכונה ומדוייקת לי. זה קשה להיפרד מאמיתות מוחלטות כמו שהציונות הדתית מחדירה. אבל האמת מורכבת בהרבה. וגם האדם. עבורי זה היה השיעור החשוב והמשמעותי בחיי. אני יודעת מה זה גוף בוער ואילו לילות את עוברת. ומודה לה' שנתן לי כוח ואומץ להרכיב לעצמי דרך אחרת וחדשה. כזאת שמתאימה לי ואני יכולה לגדול בתוכה. מאחלת לך טוב.

  2. אפרת הגיב:

    לך
    קוראת את דברייך והם מוכרים לי כל כך. בגוף ובנשמה. מוכרים וכואבים וחונקים ותחושת האין מוצא מטריפה את הדעת. והרצון להיות נורמלית להיות אישה לחוות דברים לא רק בשכל וברגש אלא במימד אחר שלאחרות הוא מוכר וידוע… ויחד עם זאת להאמין שיש בשביל מה לחכות… אני התחתנתי ולא פתרתי. כלומר, הרבה דברים נפתרו אבל הקושי העז לחכות ולהישאר שפויה חרוט בי עמוק בפנים. קצת אחרי יום הולדת 29 פגשתי את האחד. אחרי ששום קשר לא החזיק יותר מכמה פגישות, אחרי שכבר הרגשתי שלעולם לא יהיה מי שיימשך אלי,אל הגוף שלי, שיראה אותי אישה וירצה אותי במימד הזה, בא האחד וקצת לפני 30 איבדתי את בתולי איתו כדת משה וישראל… זכר הדמעות מהתחושה עליה כתבת עוד חונק את גרוני כאילו זה היה אתמול. ואין לי תשובה מלבד זאת שכאשר זה הגיע – הרבה התרכך בי והתאזן ונכנס לפרופורציה והדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי לפני שהוא הגיע היה להתעסק עם הגוף שלי בדרכים אחרות ולאהוב אותו להכיר אותו ואת מגבלותיו ולטפח אותו. כן, אולי את קוראת ומגלגלת עיניים על כל הנשואות שיודעות להסתכל אחורה ולייפות הכל.. אין לי תשובות. זה לא פייר ולא הוגן שבא לי לקרוע את השמיים , ואין בבינתיים הזה דבר מעליב יותר מלהשהות את הגוף הרעב והכואב שלנו כאילו זה הזמן שבין נטילת ידיים לברכת "המוציא" .. אבל אם את נשארת כאן ולא באוסטרליה – תאמיני שזה יבוא. בגדול. ואיתו כל התשוקה והיופי שבעולם.

  3. קובי הגיב:

    אל תחשבי את מה שאת מרגישה כעת,
    וכן יש הרבה גברים שירצו להכירך ויעריכו את מה שאת מביאה
    וכן גם אני אשמח להכיר אותך לקשר לחיים.

  4. אמית הגיב:

    כל הכבוד!!!
    כייף לקרוא שיש בנות שמתעקשות ללכת עם עם הרגשתן ולא נסחפות עם הזרם. כגבר שמכיר מבפנים את ההפקרות והזולות החברתית שפושטת בארצנו אני מצדיע לך! אישה שבוחרת לחלוק את גופה רק עם בחיר ליבה ולא "זורמת" כי כך מקובל בחברה היא אישה עוצמתית ,חזקה וטהורה. אל תתייאשי ואל תשני את דרכך, המשיכי לחפש ולפעול למציאת החצי השני ,יש הרבה רווקים שיודעים שרווקה בת 30 זו מתנה.. מתנת זהב! ובעוד מספר שנים במבט לאחור תרגישי את תחושת הסיפוק שתלווה אותך כל חייך.

  5. אהרון הגיב:

    פעם הייתי דתי. מאוד.
    כל עכבר נראה לי כהר.
    ומשהו אחד שלמדתי מהמעבר שעשיתי מהמעבר מעולם התורה והיהדות האורתודוכסית אל העולם הלא מחויב הוא שנכנסי לפרופורציה.
    וזה מה שאני מאחל לך.
    פרופורציה.
    אם את מחליטה לשמור על הבתולים, כי את מאמינה בזה (ולא כי כך חינכו אותך, יש הבדל..) וחושבת שיש בזה דבר יפה, קדוש, נעלה (לא משנה הסמנטיקה) דעי לך שאת בחורה מיוחדת, אמיצה, חזקה ותשמחי בהחלטתך. אל תבכי בלילות. את אישה מיוחדת. וכך יסתכלו עליך כולם, כולל האחד שבדרכו אליך (למרות התמהמהותו). את מיוחדת, לא בגלל שאת שומרת, אלא פשוט כי את כזו.
    מאידך, אם תחליטי שמכל סיבה שהיא את מרגישה צורך להרגיש אהבה ומיניות למרות שטרם מצאת את האחד, דעי לך שזה הדבר הכי טבעי בעולם ואף אדם לא רשאי לשפוט אותך על כך או להתנשא מעליך. לא מחוללת תהיי (כפי שהרצית לחברותייך בעבר), לא פזיזה, לא – לא דתית, לא חלשה ולא כל דבר אחר שאילפו אותנו לחשוב שנהיה אם ח"ו נעשה את הדבר הטבעי ביותר. את אישה מיוחדת בדיוק מאותה הסיבה – פשוט כי את כזו.
    אלוהים אוהב אותך, בכל אפשרות שבה תבחרי, פשוט כי אם זה לא היה המצב, הוא לא היה ראוי להיות כזה. את טהורה, מיוחדת, נשית, אמיצה, אוהבת, מינית, חכמה, ללא שום קשר לאופן בחירתך.
    תהיי את. תלכי בדרכך. תאמיני בדרכך. תשמחי במי שאת. באמת. זה מגיע לך.
    בתולים זה דבר חשוב, אבל זה רק בתולים. מה שתחליטי, תהיי שלמה עם עצמך ואל תעצבי, כי ההחלטה לכל כיוון לא תשנה כלום, לא במי שאת, לא במי שראוי לך, לא במעמדך הדתי או באמונותייך ולא בעתידך.
    מאחל לך המון אהבה ואינשאללה בקרוב. קבלי חיבוק 🙂

  6. משה גנץ הגיב:

    אני גם בחור דתי בן 42 בטול כשם שצוחקים עלי שאני דתי ועושה דברים מוזרים
    בעניי החלונים גם צוחקים עלי שאני בטול.אני רואה את זה אחרת ממך שאני שולט על
    יצרי שהוא מאוד חזק.אני צמתי יותר מ 280 תעניות כדי להחליש את היצר של איקים יחסי אישות לפני הנישואין.כל אחד שמרגיש כמוך צריך להתפשר במציאת בן זוג.
    בהצלך בכל, הקב"ה שנא זמה וגזל בעון זה בחורי ישראל מתים!
    "אמר הקדוש ברוך הוא:
    אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה,
    הריני תופשה ואין לי עוון,
    הריני מגפפה ואין לי עוון,
    או שאני נושקה ואין לי עוון,
    אמר הקדוש ברוך הוא:
    כשם שאם נדר נזיר לשתות יין,
    אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין,
    אף אישה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר.
    וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה לעצמו. וכו'".

  7. GaliaTz הגיב:

    תעשי מאמץ נפשי לקבל את עצמך ואת הבתולים שלך כמו שהם עכשיו. זה אולי ייקח קצת זמן, אבל אני בטוחה שפתאום תגלי, שכל הפחדים מתנהלים בראש שלך ולא תמיד במציאות. אם את מרגישה יותר בטוחה לא לספר על כך לחברות הקרובות או לכל מיני גברים שאת פוגשת, זה בסדר. אבל, כשתמצאי באמת את הגבר שתרצי לבנות איתו קשר לחיים ולהתחתן, אני בטוחה במיליון אחוז, שהוא ישמח לשמוע שאת בתולה או שהוא לא יעשה מזה עניין. סך הכל, הבתולים , זה עניין פרטי שלך ושל הגבר שאת בוחרת כבן זוג. למרות כל מה ששמעת מחברותיך "האמיצות", זה הכל קשור לאופי של האדם. יש בחורות שיכולות לשכב בלי בעיה עם גבר זר, ויש בחורות עדינות יותר או דתיות יותר, שישכבו בפעם הראשונה עם הבעל שלהן. זו לא בושה, זו את וזה בסדר גמור :).