כלואה לנצח/ טור אישי

"ולי? לי אין קטגוריה. אני לא 'דתיה', 'חילונית' או מסורתית. אני דתל"שית: פאזל ססגוני ומעניין, שילוב של שני העולמות.  אך אני פאזל שלם". 

מאת: הדס סיימון

"אם תחלפו על פני ברחוב, רוב הסיכויים שתחשבו שאני שייכת לזן החילוניות 'למהדרין': מהסוג  שמתעלמות כשמציעים להן נרות שבת בתחנה המרכזית, ושחוטפות תאנה בגב כי לבשו שמלה חושפנית בירושלים. גם השם שלי הדס, ישראלי לגמרי, לא מסגיר את עברי.
רק מי שמכיר אותי היטב יודע שאינני חילונית,  יודע שאני דתל"שית, בכל רמ"ח איברי ושס"ה גידי.

מנסיוני אני נתקלת בתגובות שונות נוכח דתל"שיותי, אבל בעיקר אפשר לחלק אותן לשתי סוגים. אלה שסבורים שמרגע שעזבתי את הדת נהייתי חילונית לכל דבר ועניין, ואלה שבטוחים שמדובר בתקופת התנסות, שאחריה אחזור לקיים מצוות.

אלה כמו אלה טועים.

בעיני אדם שעוזב את הדת הופך לדתל"ש/ית ומצטרף באחת לתת מגדר שעומדת בפני עצמה. הדתל"ש מורכב מעברו הדתי, מהחומרים שעיצבו אותו למי שהוא כיום, ובד בבד מורכב מהנסיון להשאיר את אותו עבר מאחור.

הדתל"ש איננו כאן או שם, ועם זאת נמצא גם כאן וגם שם, בשני העולמות. הוא יכול  למשל ללכת לסרט בשישי בערב ולערוך הקבלה בין העלילה למדרש שלמד.

קשה להבין זאת, כיוון שאנחנו נוהגים לקטלג אנשים לפי קטגוריות המוכרות: ההיא ספרדייה, ההוא מסורתי, זאת בכלל אשכנזייה, והחברה שלה אתאיסטית.

ולי? לי אין קטגוריה. בסקרים אני תמיד נתקלת באופציות הקבועות: 'דתי', 'חילוני', 'מסורתי', ולפעמים גם בקטגוריית 'אחר'. וזו אני: הדתל"שית, ה'אחר' – אני פאזל ססגוני ומעניין, שילוב של שני העולמות.  אך אני פאזל שלם.

הצד האפל

החברה לא תמיד מקבלת את השלמות שלי עם עצמי, היא מקשה ותוהה כיצד זה ייתכן לחיות בשני העולמות?. יצאתי פעם עם בחור שכל אימת שהרגשתי חשופה מדי בבגד מסוים, או כשביקשתי שלא להתקשר אליי בשבת מתוך כבוד להורי, או כשהתכווצתי כשסיפר בדיחה גסה – היה אומר במעין טון של התנצחות: "הנה את עוברת לצד האפל, כמו שידעתי שתעשי… הצד הדתי שבך משתלט עלייך".

חבר חילוני אחר ביקש ממני פעם להסביר לו את הצידוק שבקבוצת ההיכרויות לדתלשי"ם ודתלשיו"ת: 'הרי אפשר לצאת עם חילונים' טען בתוקף. הסברתי לו שהדתל"שיות איננה חילונית בשום צורה או אופן. מדובר בנקודת מבט אחרת על המציאות, כמעט בכל סוגייה אפשרית. למשל האם הבית שלי יהיה כשר, כדי שאוכל לארח את המשפחה שלי?, חינוך הילדים, בית כנסת, חגים וכו' וכו'.

הסברתי לו שבעיני קשר זוגי תקין מצריך עבודה קשה, רצון, הבנה הדדית ותקשורת תקינה. לכן דתלש"ים ודתלש"יות רבים/ות מעדיפים/ות למצוא זה את זו. שכן בעינינו הרקע הדומה, נסיון החיים הזהה, והערכים המשותפים מאפשרים מצע נוח יותר לזוגיות טובה.

שטח הפקר

כדתל"שית, אני זוכה מחילונים לעוד סוג של תגובות. כזה שמבקש את הזדהותי. לעיתים אני מוצאת שחילונים בטוחים שאחזור לדת, או לפחות שיש בי נוסטלגיה, ואולי סוג של נחיתות או חוסר השלמה עם עברי. כך למשל אני זוכה לא פעם לאמרות כגון: "אני? אני לא דתייה. את יודעת. אבל הרב בטלוויזיה אמר להדליק נרות שבת אז אני מדליקה, ותאמיני לי, מאז יש לי ניסים בבית!".

ומהצד השני ישנם חילונים שבטוחים שכדתל"שית בעטתי בכל המסגרות, ושאני מלאת שנאה וטינה כלפי הדת. כך למשל אני מוצאת את עצמי מול אמרות כגון: "הדתיים האלה, צריך לשרוף להם את מערכות החינוך. פשוט נורא מה שמלמדים אתכן שם. את לא יודעת מה קרה בהירושימה? בושה, בושה וחרפה".

אלה כמו אלה מצפים שאזדהה איתם בשל עברי הדתי.

ואולי זה העניין. אולי הדתל"שים נותרים תת מגזר כיוון שהם בשטח ההפקר, במקום שכל אחד מוצא אצלם את מה שהוא מחפש. כי הדתל"ש הוא אוסף של רעיונות ומנהגים, לנצח כלוא בין העולמות".

*** הדס סיימון היא בוגרת 'אולפנת צביה לאומניות'.

3 comments on “כלואה לנצח/ טור אישי

  1. ברק הגיב:

    ברור לי שיש הבדל בין דתל"שים לבין חילונים מבית חילוני בדיוק כמו שיש הבדל בין חוזרים בתשובה לבין דתיים מבית דתי, אבל כמו שבדרך כלל נהוג לסווג חוזרים בתשובה כסוג של 'דתיים' ככה גם נהוג לסווג דתל"שים כסוג של 'חילונים'.
    אף שינוי שעושים בחיים לא מוחק את העבר של אדם ואת הדברים שהוא עשה לפני השינוי, אבל בדרך כלל מסווגים לפי מה שאדם עושה לאחר השינוי (למרות ההשפעה של חוויות מלפני השינוי). לכן לעניות דעתי דתל"שים הם סוג של חילונים כמו שחוזרים בתשובה הם סוג של דתיים (אף על פי שיש הבדלים ביניהם לבין אנשים שנשארו עם אותן עמדות דתיות שאליהן הם נולדו).

  2. חיה הגיב:

    הדס,
    הזדהיתי מאד. לפעמים קשה לי עם ההכלאה הזו ואני מתפללת שהייתי או כך או כך, ולפעמים אני מרגישה שזו הדרך האידאלית. היום התערבבו בי הרגשות על הנושא הזה, תודה על המאמר המרתק שסידר לי את המחשבות.
    נ.ב.
    התגובות מהסביבה פשוט מדוייקות 😉

  3. אלון הגיב:

    ממבט של 20 שנה אחרי וארבע ילדים בסה"כ הרווחתי והרבה.

    הרווחתי את החיים החילוניים וחופש הבחירה אבל גם את העומק של היהדות והקשר עם העבר והתרבות.
    הרווחתי פלורליזם וגישה מערבית אבל גם עיגונים במסורת.
    אישית גם בחרתי להשתייך לקהילה מסורתית ( קונסרבטיבית ) ולבטא דרכה את הקשר שלי ליהדות ולקהילה.