"לא מתנצלת"/ הורות

כדתייה לייט שנמצאת בתהליך אין לה עניין במה יגידו: "החברה בישראל מאוד שמרנית, והחברה הדתית אפילו יותר".

מאת: דתייה לייט

ת.ז.

נעמה, 42, עובדת סוציאלית, דתיה לייט.

על ההחלטה

"יצאתי לדייטים, גם עם גייז דתיים, אבל זה לא עבד, ופתאום הבנתי שאני מבזבזת זמן יקר אז החלטתי לא לחכות יותר, והזמנתי מנות בבנק הזרע."

על המשפחה

"הורי אמרו מפורשות שלא מעניין אותם איך, העיקר שאעשה ילדים. שאלתי "גם עם הומו?" אבא שלי לקח אוויר לשניה ואמר 'מה שיהיה, העיקר שגם לך יהיו ילדים'. גם האחים והאחיות שלי והמשפחה היותר רחוקה, תומכת".

על התמיכה

"אני בשלב שלא כל כך הולך וצריך כתף לבכות עליה ולכעוס ולהתלונן. ובשביל זה יש חברות טובות שגם הן באותה סיטואציה, וביחד אנחנו קבוצת תמיכה זו של זו".

על הכסף

"העלויות תופחות כי יש טיפולים שאני עושה אצל רופא פרטי, ובכלל המחשבות על העתיד הכלכלי מעוררות חרדות ופחדים, אז אני משתדלת לא להכנס לשם. החכמה היא לעשות, לא לחשוב".

על הקהילה

"אין לי קהילה ואני לא שייכת לבית כנסת. כבר מזמן לא מעניין אותי 'מה יגידו'. מי שיש לו מה להגיד שינסה.. בכלל החברה בישראל מאוד שמרנית והחברה הדתית אפילו יותר. אני לא מתנצלת על קיומי. אני רווקה שהחליטה לעשות ילד לבד. למה? כי אני יכולה. אז אם יש מישהו שזה לא מוצא חן בעיניו, זה ממש לא מעניין אותי" .

על האמונה

"בתוך התהליך רווי האכזבות הזה נוצרים כעסים ותיסכולים, בעיקר כאשר גם הרופאים לא יודעים למה זה לא מצליח, ואז עולות שאלות של 'למה דווקא אני?' 'למה זה מגיע לי?'. וגם יש מו"מ עם אלוהים: מה אני מוכנה לוותר תמורת הצלחה בתהליך. אז כן, יש משברים אמוניים בדרך. בהחלט. זה חלק מהעניין ".

על זוגיות

"אין קשר בין התהליך לזוגיות. לפעמים השחרור מהמתח של השעון הביולוגי מוביל לזוגיות, כי אין לחץ. ויש עוד יתרון, שמערכת יחסים עם גרוש עם ילדים שוויונית יותר, בגלל שלשני הצדדים יש ילדים".

על ההבנות

"לנשים לפני גיל ארבעים אני אומרת תקפיאו, 'שיהיה בבית', מקסימום לא תשתמשו. נסו לדמיין את עצמכן בנות שבעים בלי ילדים, ואם התמונה אפשרית אז תהנו. אבל מי שיודעת בתוך תוכה שזה מה שהיא רוצה, אז למה לחכות?"

על חשבון הנפש

"הייתי מתחילה יותר מוקדם".

ראיינה והביאה לדפוס: חיה זלצר, חברת מערכת 'דברים', וממייסדי קבוצת הפייסבוק "הקבוצה (שם זמני:)".

 

Comments are closed.