"לסבא שלי יש סולם"/ הורות

כמי שמגדלת את ביתה בציונות הדתית, היא מברכת על על תמיכת הקהילה: "בבית הכנסת עשינו לילדה קידוש לשמחת המתפללים".

מאת: דתיה לאומית

ת.ז.

חנה, 44, דתית לאומית מירושלים, עורכת סרטים, אם חד הורית לבת בגיל שנתיים ושמונה חודשים.

על ההחלטה

"כבר עמדתי לוותר. הגעתי להכרה שכבר לעולם לא יהיו לי ילדים, והלכתי לטיפול פסיכולוגי כדי לבדוק אם זה באמת מה שאני רוצה. הייתי בת 38 והלכתי לפסיכולוגית ללא ילדים כדי שהיא לא תהיה משוחדת, אבל קרה הפוך. בהתחלה אמרתי ננסה, וכל פעם שזה לא הצליח רק רציתי יותר. ממש מתוך שלא לשמה בא לשמה. רציתי לדעת אם אלוהים ישתף איתי פעולה. הקצבתי שלושה נסיונות אבל זה התפתח לחמש הזרעות  ושתי  הפריות חוץ גופיות.  עד שלפני שנתיים ושמונה חודשים נולדה לי בת מדהימה".

על המשפחה

"מהרגע הראשון המשפחה תמכה מאוד, ואפילו עודדו אותי עוד לפני שאני ידעתי שאני רוצה. אמא שלי פחדה מהאחריות אבל לא מעצם הרעיון, היה פחד פרקטי לעניין העזרה ואיך נתגבר".

על התמיכה

"המשפחה היא מקור החוזק שלי. הם מאוהבים בילדה. אלוהים פיצה אותה על זה שאין לה אבא. היא אומרת סבא במקום אבא ואין עם זה שום בעיה . שרה "לסבא שלי יש סולם.".. וגם  "מי אוהב את השבת אמא וסבאJ".  אני אפילו חושבת על עוד ילד, שיהיה לה אח".

על הקהילה

"יש לי הרבה חברות בזוגיות נשית שעברו את התהליך. לא הרגשתי ראשונה בעולם או בסביבה. הסביבה שלי מאוד תומכת, אפילו בבית הכנסת.  למשל עשינו לה קידוש בבית הכנסת והקהילה היתה מאוד פתוחה. בירושלים לפחות יש שינוי בגישה. הרב בני לאו לנו אל תדאגו אתן מסודרות, אם יש בר מצווה או ברית אין בעיה, אצלי בבית הכנסת יש תמיכה קהילתית בעניין.

מהנסיון שלי גם בקהילות בפריפריות יש פתיחות. אחי למשל עשה קידוש בבית הכנסת ואף אחד לא הרים גבה כשהוא הזכיר את הבת שלי רק עם השם שלי, בלי השם של האבא.

גם אבא שלי עשה קידוש בבית הכנסת שלו והקהילה תמכה. ההרגשה שלי היא שכיום זה נהיה יותר מקובל וזה גם מרגיעה אותי כי הילדה לא תרגיש יוצאת דופן. מצד שני אם היה בן יכול להיות שיה קצת יותר מורכב כי מישהו היה צריך ללכת איתו לתפילות. עם בת אפשר לחפף ".

על האמונה

"יש לי שיחות עם אלוהים על בסיס נקודתי.  הדרך קשה ובהחלט יש נקודות שבירה, ואמרתי שלא יכול להיות שזה לא יקרה, לא האמנתי שאלוהים לא ירצה בטובתי, לא הבנתי את עניין שכר ועונש עד שנולדה הילדה.

היום אני יכולה לומר שקבלתי מתנה מאוד מאוד גדולה מאלוהים וזה די מאזן את תחושת חוסר הצדק שהרגשתי רוב חיי. היה משהו סיזיפי בעולם, ועכשיו יש משמעות. בעבר ספרתי את השנים, כי לזמן לא היתה משמעות, היום אני סופרת ימים, כי יש משמעות,  אפילו לחגים חזרה להיות משמעות, ומתברר שוהגדת לבנך בלי ילדים זה קשה".

על הזוגיות

"זה לא במקום זוגיות. אני בהחלט מחפשת אבל ממקום אחר, יותר נינוח. זה כבר לא עניין שאת תולה בו את המצב רוח שלך".

על הנסיון

"כל מי שחושבת שהיא לא רוצה, שתברר למה ושתבין מאיפה הפחדים. אני לא רציתי וחשבתי שזו זכותי לא לרצות. כיום אני יודעת שזה לא טבעי לא לרצות, אם יש משהי שלא רוצה שתחשוב על המניעים".

על הכסף

"העניין הכלכלי לא מפריע. איכשהו זה מסתדר. אולי לא לארבעה ילדים אבל ילדה אחת זה משתלב".

על חשבון הנפש

"להרגשתי פעלתי נכון ובזמן. ואני חושבת שנשים בגיל ארבעים צריכות להתעורר ולהבין שאין הרבה זמן ושחייבים למהר".

על הגנטיקה

"הגנטיקה היהודית חשובה לי. אני מאוד גזענית בקטע הזה, ולכן בחרתי לקחת תרומת זרע מיהודי בישראל. לא נבהלת מהפחד ההלכתי לעניין ממזרים כי לדעתי זה ייפתר. גם זה שהילד יהיה שתוקי (בלי אבא ח.ז.) לא מפריע לי. הרבה יותר הטריד אותי זה שהילדה לא תיסע לחפש שורשים בסקנדינביה".

ראיינה והביאה לדפוס: חיה זלצר, חברת מערכת 'דברים', וממייסדי קבוצת הפייסבוק "הקבוצה (שם זמני:)".

Comments are closed.